מהפח אל הפחת? רשימת המועמדים להחלפת ריצ'ארד פאלק

לאחר שש שנים כחוקר הקבוע של מועצת זכויות האדם של האו"ם ל"הפרת עקרונות החוק הבינלאומי מצד ישראל", כהונתו הידועה לשמצה של ריצ'ארד פאלק עומדת להסתיים. פאלק ידוע בדעותיו הגזעניות והמסיתות שלא אחת זיכו אותו בגינויים למכביר מצד מזכ"ל האו"ם בן קי-מון, ארה"ב, בריטניה, קנדה ועוד.

מועצת זכויות האדם של האו"ם המורכבת מ-47 מדינות חברות, בניהן החברות החדשות סין, קובה, רוסיה וערב הסעודית, תחליף את פאלק – אוהד חמאס מוצהר ותומך בתיאוריות קונספירציה לגבי 9/11 – בסוף מושב מרץ.

וכמו פרפרים לאש, מספר אקטיביסטים ואנשי אקדמיה אנטי-ישראלים להוטים הגישו את מועמדותם לתפקיד - שאפילו לפי אמנסטי אינטרנשיונל - הוא מפלה בבסיסו את המדינה היהודית.

בזמן שתואר התפקיד "הדווח המיוחד למצב זכויות האדם בשטחים הפלסטינים הכבושים מאז 1967" רומז כי מדובר על מנדט בעל סמכות אזורית, בפועל המנדט – שלא שונה מאז פברואר 1993 – הוא ייחודי ויחידני במערכת האו"ם. לא רק שמנדט הדווח בוחן רק הפרות זכויות אדם שנעשו לכאורה על ידי צד אחד בלבד – ישראל, אלא שהוא גם מניח מראש, באופן המבזה את ההליך עצמו - כי ישראל תמיד תמצא אשמה.  

מנגד, הפרות זכויות אדם המבוצעות על ידי הרשויות הפלסטיניות, חמאס והאסלאם הג'יהאדי – בין אם בטרור נגד ישראלים ובין אם בדיכוי האוכלוסייה הפלסטינית – מודרים לחלוטין מהמנדט. כללי מועצת זכויות האדם של האו"ם ברורים: רק ישראל נחקרת, רק ישראל זוכה לגינויים.

משמעות הדבר היא כי עצם הגשת המועמדות לתפקיד כה מוכתם (לרשימת המועמדים המלאה) מעידה על התעלמות המועמדים מעקרונות היסוד הנדרשים מבכירי מועצת זכויות האדם: אובייקטיביות, יושרה אישית ואובייקטיביות. 

בהינתן והמועצה תחליט להכיל את אותם הקריטריונים שחלו על פאלק לבחירת מחליפו, הרי לפניכם כמה מהמועמדים המובילים:

פיליס בניס [Phyllis Bennis]

 

להורדת טופס המועמדות של פיליס בניס לחצו כאן.

המועמדת המובילה היא ללא ספק פיליס בניס, עמיתה וחברה מושבעת של פאלק. בניס אינה מתביישת בעמדותיה – "ישראל תיקח יהודים מכל מקום", היא אומרת, "... הם מעדיפים רופאים משכילים לבנים המנגנים בכינור, אבל גם ייקחו איכרים אתיופים אם יהיה בכך צורך, אם זה כל מה שיהיה זמין".

"הפלסטינים - הם לא היו הנאצים, הם לא היו אחראים לשואה - אבל הם היו אלו ששילמו את המחיר", ממשיכה וטוענת בניס בסרט 'כיבוש 101'.

בטופס המועמדות שלה למשרת האו"ם, חושפת בניס כי היא "עבדה על בסיס התנדבותי" עם פאלק, ליוותה אותו בשטחים הפלסטינים, ועזרה ב"המשגה וניסוח של כמה מהדו"חות שהוציא". דו"חות אלו היו כה פרו-חמאס עד שהרשות הפלסטינית מנעה מפאלק מלפרסם אחד מהם, ואף ניסתה להביא לפיטוריו בסתר. 

"היעד שלי הוא להמשיך את עבודתו הראויה לשבח של ריצ'ארד פאלק, שעל בסיסה זכיתי לשתף עימו פעולה", אמרה בניס.

אחד מאותם שיתופי פעולה פאלק-בניס היה סביב מאמר שתקף פאנל של האו"ם שהעיז לעלות הצדקות חוקיות וביטחוניות למצור הימי של ישראל על עזה. "זהו יום עצוב גם למעמד החוק הבינלאומי וגם לכמה מהאנשים הפגיעים ביותר על פלנטה זו", כתבו פאלק ובניס.

(ריצ'ארד פאלק ופיליס בניס)

כאשר UN Watch הביא לסילוקו של פאלק מארגון Human Rights Watch, בניס הגנה עליו "בדקדקנות הוגנת". היא הפנתה אצבע מאשימה כלפי UN watch על ש"חתרו תחת הלגיטימציה של ריצ'ארד פאלק", וטענה כי "זה נדיר שדווח מיוחד נדרש להתמודד עם גינויים, העלבות ותקיפות מצד בכירים באו"ם, בניהם מזכ"ל האו"ם, ושחקנים דיפלומטים חזקים מבית – כמו שגרירת ארה"ב לאו"ם סוזן רייס. 

חשוב לזכור כי פאלק נבחר לא רק בגלל דעותיו האנטי-ישראליות הקנאיות, אלא גם בגלל שהוא - במילותיו של נציג פלסטיני – "פרופסור יהודי". כשפאלק האשים את ישראל בתכנון "שואה פלסטינית", הוא דאג לעשות זאת תחת סמכותו כ"יהודי אמריקאי". בניס יהודייה גם היא, מה שמעניק למועמדות שלה יתרון בעיני מתנגדי ישראל המתוחכמים.

קריסטין שינקין [Christine Chinkin]

לטופס המועמדות של קריסטין שינקין לחצו כאן.

קריסטין שינקין, פרופסורית באוניברסיטת לונדון לכלכלה, הגישה לראשונה מועמדות לתפקיד ב-2008 והגיע במקום השני אחרי פאלק. סיכוייה הפעם רק השתפרו לאחר שהייתה ממחברי דו"ח גולדסטון הידוע לשמצה - מסמך שהאשים את ישראל באופן בלעדי בזמן שזיכה לחלוטין את חמאס.

כשהשופט גולדסטון חזר בו מאוחר יותר מהאשמות המרכזיות של הדו"ח, שינקין יחד עם שני מחברים נוספים יצאו נגד השופט.

שינקין עשתה לעצמה שם באו"ם כשעבדה לצד הארכיבישוף דזמונד טוטו [Desmond Tutu] בוועדת החקירה של מועצת זכויות האדם משנת 2006 בנושא מותם של 19 פלסטינים שנהרגו בבית חנון מפגזים ישראלים תועים. ידוע לכל כי שינקין פיקחה על עבודת צוות החקירה.

הנציב העליון לזכויות אדם לואיס ארבור [Louise Arbour] ניסה תחילה לשכנע את חבר הפרלמנט הקנדי ופרופסור למשפטים ארווין קוטלר [Irwin Cotler], לשעבר שר המשפטים, להיות חבר וועדת החקירה. קוטלר סירב מידית תחת הטענה כי מדובר על מנדט חד צדדי "המפר את עקרונות החפות". בנאום שנשא מאוחר יותר במליאת המועצה תהה קוטלר: "איך ניתן להסכין עם משלחת למציאת עובדות הקובעת מראש אשמות, מעין חקירה של אליס בארץ הפלאות, בו ההרשעה נקבעה מראש וגזר הדין היה ידוע עוד לפני שהחקירה החלה?".

ועם זאת, לשינקין לא הייתה שום בעיה לקחת חלק באותה וועדת חקירה, שבמילותיו של קוטלר "התעלמה בכוונת מתכוון מהטילים הפלסטינים שנורו לשדרות אשר קדמו לפעולות ישראל".

את עיקר המוניטין שלה קיבלה שינקין הודות למכתב שפרסמה בשנת 2009 ב-Sunday Times במהלך סבב הלחימה בין ישראל לחמאס. הפרסום, בו קבעה שינקין כי ישראל היא הצד התוקף והאשימה אותה בפשעי מלחמה, זיכה אותה בנזיפה נדירה מצד אחת מעמיתה מתחום המשפט הבריטי.

המכתב החל ב"דחיה מוחלטת" של זכותה של ישראל לטעון להגנה עצמית מול תקיפות חמאס, "מצערים ככל שיהיו". ההצהרה הייתה חלק מהתזה הרחבה יותר לפיה ישראל היא האשמה – בדיוק אותן האשמות שדו"ח גולדסטון יועד תחילה לבחון ללא משוא פנים (ע"מ 26 במאמר הבא).

ששינקין נשאלה על כך על ידי UN Watch בפגישה עם ארגונים לא ממשלתיים במאי 2009, היא דחתה את הטענה כי אמינותה נפגעה וטענה כי הצהרתה התייחסה רק לשאלת התוקפנות, ולא לנושא פשעי המלחמה – שהיה מרכז הבחינה של פאנל האו"ם. אך מדובר בשקר מוחלט.

למעשה, הצהרתה לא רק קבעה כי "פעולותיה של ישראל מסתכמות בתוקפנות, לא בהגנה עצמית", אלא כי הן "מנוגדות לכללים ההומניטריים הבינלאומיים ולחוקי זכויות האדם", ומהווים "לכאורה פשעי מלחמה".

במהלך פעילות הוועדה בקיץ 2009, UN Watch הגישה בקשה מפורטת לשינקין שתפסול את עצמה מהוועדה. הבקשה נדחתה על הסף וזאת למרות שטענות UN Watch נתמכו באופן מלא במאמר על דו"ח גולדסטון שכתב סר נייג'ל רודלי [Sir Nigel Rodley], יושב ראש וועדת זכויות האדם של האו"ם ואקדמאי אנגלי. בזמן שהביע הערכה כללית לשינקין, רודלי ביקר אותה באופן גלוי על שלא פסלה עצמה מהוועדה ואמר כי "למרבה הצער היה בסיס להטיל ספק באמינותה" כתוצאה מההצהרה הציבורית שלה. "אם הצהרות כאלו ניתנו על ידי חברה בגוף פעיל לבחינת עובדות", כתב רודלי, "יש לצפות כי חברה כזו תפעל לפסול את עצמה מדיון באותן סוגיות".

מטח ביקורות חדש הגיע לשינקין מכיוונם של קבוצת אקדמאים מבית צ'טהאם [Chatham House], שבשפה דיפלומטית, אך ללא מקום לפרשנות, נזפו בה בהדגישם כי "על משלחת למציאת עובדות להימנע מכל חזות של משוא פנים", שעל חבריו אסור "לפעול באופן שיפגע באובייקטיביות הגוף", ומכאן "עליהם לפעול בתשומת לב גדולה כשהם כותבים או נואמים על נושאי מחלוקת בינלאומיים שעלולים להיות מושא לחקירה".

מיכאל מנספילד [Michael Mansfield]

  

להורדת טופס המועמדות של מיכאל מנספילד לחצו כאן.

מועמדותו לתפקיד של עורך הדין הבריטי מיכאל מנספילד נשענת בעיקר על תפקידו בחבר השופטים "בטריבונל על שם ראסל בנושא פלסטין", שלפי מאמר דעה שפורסם בניו-יורק טיימס על ידי השופט גולדסטון, היה מעין משפט ראווה סטליניסטי עם עדויות חד צדדיות וחבר שופטים "שדעותיו הקשות על ישראל ידועים לכל". כפרקליט, מנספילד הגן על המחבלים הפלסטינים שהורשעו בתקיפת שגרירות ישראל בלונדון בשנת 1994.

בפרסומיו התדירים בגרדיאן תמך מנספילד בפעילי המשט הטורקי לעזה בשנת 2010, ימים ספורים לפני שהם יצרו התנגשות מכוונת ואלימה עם הכוחות הישראלים. בנוסף גינה העו"ד את ארה"ב על "הרג או התנקשות ללא משפט" של בן-לאדן, ותיאר את בחירתו של מנהיג האחים המוסלמים מוחמד מורסי כ"שחר חדש של דמוקרטיה וזכויות אדם במצרים".

קריסטין צ'אנט [Christine Chanet]

להורדת טופס המועמדות של קריסטין צ'אנט לחצו כאן.

קריסטין צ'אנט היא שופטת צרפתיה וחברה ותיקה בוועדה לזכויות אדם של האו"ם. כמו שינקין, גם צ'אנט השתתפה בוועדת חקירה משוחדת של מועצת זכויות האדם נגד ישראל, שהוקמה על ידי מדינות לא-דמוקרטיות ונעדרה לגיטימציה.

בשנת 2012 עמדה צ'אנט בראש החקירה השישית של מועצת זכויות האדם על הפרות ישראליות לכאורה, והפעם בנושא ההתנחלויות. UN Watch הביע את דאגתו על היעדר האיזון וכישלון מנדט הוועדה כשזו נמנעה מלבחון הפרות כלשהן מצד הפלסטינים.

צ'אנט נמנעה מלהודות כי וועדת החקירה בראשה בחנה רק את פעולות הצד הישראלי. במקום להודות כי קיימים קורבנות זכויות אדם בשני הצדדים מנדט החקירה היה חד צדדי ונעדר אמינות, וגזר הדין הוחלט מראש, כשבראש ההחלטה נקבע כי ההתנחלויות "הן הפרות חמורות מאוד" של "זכויות האדם של העם הפלסטיני".

UN Watch היה מזועזע לגלות כי הבקשה הכתובה שהגיש הארגון לוועדה – 54 עמודים מפורטים עם 257 הערות שוליים – זכתה להתעלמות מוחלטת. צ'אנט, כראש הוועדה, נושאת באחריות הסירוב לבחון את המידע שסופק אשר היה מעניק קונטקסט הכרחי לבחינת הסיטואציה.

לבסוף, כחברה בוועדת זכויות האדם של האו"ם, צ'אנט האשימה בשנת 2010 את ישראל ב"אפליה מוחלטת" וקבעה "כי זה מאוד קשה ליצור דיאלוג אמיתי (עם ישראל)". הערותיה לא משקפות את הגישה נטולת הפניות הנדרשת מדווחים מיוחדים לפי כללי האו"ם.

וויליאם שאבאס [William Schabas]

להורדת טופס המועמדות של וויליאם שאבאס לחצו כאן.

וויליאם שאבאס, שחיבר מספר רב של ספרים בנושא החוק ההומניטארי הבינלאומי, הוא בעל היסטוריה ארוכה של תקיפות פוליטיות על ישראל והתנצלויות כלפי איראן.

בשנת 2011, הוזמן שאבאס לאיראן לנאום ולארגן מספר כנסים בשיתוף עם הארגון הטהראני "המרכז לזכויות 

אדם ורב תרבותיות", וזאת למרות קשריו ההדוקים של הארגון עם המשטר הפונדמנטליסטי, ומאמצי פרופגנדה מוצהרים. מנהל המרכז, קמרן האשמי [Kamran Hashemi], לשעבר פוליטיקאי במשרד החוץ האיראני, כתב את הדוקטורט שלו תחת הנחייתו של שאבאס במרכז האירי לזכויות אדם.

בפוסט שכתב בשנת 2009 על כנס דורבן II בנושא גזענות (למידע נוסף), שאבאס הפציר בעולם לא רק "להתעלם" מהצהרותיו של נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד, אלא אף להפסיק "להגזים" בעיניינם. 

לפי שאבאס, שהיה מאוד קרוב לשופט ריצ'ארד גולדסטון שגם העניק לו דוקטורט לשם כבוד (בתמונה מעלה), האויב של זכויות האדם הוא מישהו אחר לגמרי: "מספר שחקנים נושאים באשמה לבעיות: ישראל וידידותיה, שתמרנו את האמת לגבי אופי העבודה של האו"ם על ידי הגזמה של תפקיד ההתערבות של מספר קיצוניים...".

לשאבאס, אחמדינג'אד היה לא יותר מ"פוליטיקאי פרובוקטיבי". לא מרצח ברברי של אזרחיו, לא מסית אנטישמי לרצח עם ולא נותן חסות מושבע לקבוצות טרור במזרח התיכון. ובזמן שאחמדינג'אד, קדאפי ובשאר אל-אסד יזמו החלטות נגד ישראל, שאבאס הצדיק את "הקמפיין שלהם" כמעשה "מתוך ייאוש".

"הבא נשים סוף לשקר לפיו האו"ם מוטה נגד ישראל. בפעול, ההיסטוריה מראה כי ישראל זכתה ליחס עדין באו"ם, לרוב בגלל שהיא מוגנת על ידי אתם-יודעים-מי במועצת הביטחון. מתוך ייאוש, מספר ממשלות פתחו בקמפיין בנושא בעצרת הכללית ובמועצת זכויות האדם, ונראה כי מעשה זה רק חיזק את הרושם המוטעה כי האו"ם מפלה לרעה את ישראל. אין זה נכון. ואם יש ספקות כלשהן, אנא כנסו לאתרי האינטרנט של העצרת הכללית ושל מועצת זכויות האדם".

מדובר על הזיה לשמה. מי שבאמת יכנס לאתר של העצרת הכללית של האו"ם ימצא כי בשנה האחרונה עברו 21 החלטות נגד ישראל, ורק 4 החלטות על כל שאר העולם יחד. ומי שיכנס לאתר מועצת זכויות האדם ימצא כי 50 אחוז מהחלטות הגינוי של המועצה מופנות נגד ישראל, שיש נושא אג'נדה קבוע נגדה וכמובן – אחרון אבל בהחלט לא חביב – את המנדט החד צדדי של תפקיד הדווח אליו שאבאס מגיש מועמדות.  

יאן וייז'נברג [Jan Wijenberg]

להורדת טופס המועמדות של יאן וייז'נברג לחצו כאן.

יוהנס יעקובוס וייז'נברג, הידוע יותר בשם יאן וייז'נברג, הוא שגריר הולנד לשעבר לערב הסעודית. לפי מאמר ב-Electronic Intifada וייז'נברג כותב באופן קבוע לשרים ופוליטיקאים הולנדים ומפציר בהם "להעמיד את ישראל אחראית לחוק הבינלאומי".

לפי דעותיו של וייז'נברג, כך טוען המאמר, "האיחוד האירופאי והולנד הפכו לכלי בידי יחסי החוץ הישראלים". הוא מאמין כי אירופה יכולה לשחק "תפקיד מפתח" על ידי הפעלת "סנקציות כבדות נגד ישראל". בנוסף:

·     בשנת 2010 הוא חתם על עצומה הקוראת לאובמה לגנות את ישראל על אירועי המשט לעזה, והוסיף כי "אם תעז לעמוד מול איפא"ק תזכה במקום של כבוד כנשיא האנשים החופשיים של העולם. אם לא, שכח מהמורשת שלך".

·     בשנת 2011 הוא ביקר בעזה וקרא למצב "התפתחותו של רצח עם".

·     בשנת 2012 וייז'נברג נאם "בכנס הבינלאומי בנושא ישראל" שנערך בקטר. נושא נאומו: "ירושלים והאלימות הישראלית".