יום שישי, 13 בספטמבר 2013


מועצת זכויות האדם של האו"ם מפגניה אדישות ויחס בנאלי לנעשה בסוריה 

הצהרתו של מנכ"ל  UN Watchהלל נוייר בפני מועצת זכויות האדם של או"ם מה-10 בספטמבר 2013.


גברת הנשיאה,

מטרת מועצה זו היא להגן על אלו שזכויותיהם הבסיסיות ביותר נפגעו, ולהגיב לאירועים דחופים. למרות זאת, אנו נפגשים כאן היום, שלושה שבועות לאחר שסוריה השתמשה בנשק כימי כנגד אזרחיה והרגה גברים, נשים וילדים – והמועצה עוצמת את עיניה ומסרבת לקריאותינו לכנס דיון חירום בנושא.

העולם צריך לדעת: האם אזרחים חפים מפשע שהותקפו בנשק כימי על ידי מדינתם אינם נחשבים לקורבנות של הפרות זכויות אדם חמורות המוגנות תחת מועצה זו? האם הפשע החמור ביותר של המאה ה-21 אינו נחשב למקרה דחוף?

נכון, המועצה תדון בסוריה בשבוע הבא, אבל דיון זה נקבע לפני חודשים רבים. ונכון, הנציבה לזכויות אדם של האו"ם גברת נאווי פילאי התייחסה לסוריה בנאומה, אך עדין היא נמנעה מכל צורת גינוי של משטר המרצחים הזה.

גברת הנשיאה, למה מעשים נפשעים אלו זוכים במועצה לתגובה אדישה ומהוססת? איפה תחושת הזעם המוסרי של מועצה זו? היכן תחושת הבהילות לפעול? האם גוף לזכויות אדם המתעלם מזוועות אלו יכול להצהיר על אמינות, אפקטיביות או אפילו רלוונטיות?

האו"ם, שבאופן עקבי דורש קיום דין וחשבון, חייב לשאול את עצמו: למה הרוצחים מדמשק פעם אחר פעם קודמו על ידי ארגון זה לתפקידי מפתח וזכו ללגיטימציה שהם מעולם לא היו ראויים לה?

כשאסד רצח 20,000 איש בשנת 1982, למה סוריה ישבה כאן, כחברה נבחרת בוועדה לזכויות האדם, ואז נבחרה שוב? איזה מסר זה העביר?

אפילו אחרי שהרצח הנוכחי החל, מדוע נבחרה סוריה בשנת 2011 כחברה בוועד זכויות האדם של אונסק"ו? מדוע אסד עדיין כאן חרף הערעורים החוזרים ונשנים שלנו?

לסיום, מדוע מתוך עשרת הנושאים באג'נדה של מושב המועצה רק אחד מציין באופן ישיר מדינה מסוימת, ומדוע זו ישראל – זו שברגעים אלו ממש בתי החולים שלה מטפלים בשקט בעשרות פצועים – קורבנות סוריה.

הבה נאמר את האמת: אם האו"ם היה מפנה רק מאית מתשומת הלב שהוא מעניק לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אל דיקטטורים רצחניים כמו אסד אולי אלו יבויישו יבודדו ויוחלשו במקום שהם ירוממו ישובחו ויחוזקו על ידי מועצה זו כאלופי זכויות אדם.

תודה לך גברת הנשיאה.


 

מועצת זכויות האדם מתעלמת מהשימוש בנשק כימי בסוריה ובמקום מפנה את תשומת הלב לישראל

הבה נאמר את האמת: אם האו"ם היה מפנה רק מאית מתשומת הלב שהוא מעניק לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אל דיקטטורים רצחניים כמו אסד אולי אלו היו מבודדים ומוחלשים במקום להיות מחזוקים על ידי מועצת זכויות האדם כאלופי זכויות אדם.