מיתוס 1: דיפלומטים, בכירי או"ם,
ארגונים לא ממשלתיים ואקטיביסטים שונים טוענים כי חברות במועצת זכויות האדם תגרום למדינות
בעלי רקורד זכויות אדם שלילי להשתפר.
עובדות: טעות. הוועדה לזכויות האדם,
הארגון שקדם למועצה, פעלה לפי רעיון זה ולבסוף עקב חוסר אפקטיביות נסגרה והוחלפה
על ידי מועצת זכויות האדם.
במסמך In Larger Freedom בו הציע מזכ"ל
האו"ם דאז קופי ענאן לבצע רפורמה בוועדה הוא כתב: "מדינות ביקשו להיות
חברות הוועדה לא על מנת לחזק את זכויות האדם בשטחן אלא בשביל להגן על עצמן מביקורת
או על מנת לבקר אחרות. כתוצאה מכך נבקע סדק שהלך והעמיק באמון בוועדה, אשר הטיל צל
כבד על מוניטין מנגנון האו"ם כולו".
ולכן,
החלטת העצרת הכללית שהקימה את המועצה [60/251] קבעה כי "המדינות שיבחרו לחברות המועצה יעמדו בסטנדרטים
הגבוהים ביותר לקידום והגנה על זכויות האדם". קביעה זו אינה משאירה שום מקום
לאלו הפוגעים באזרחיהן.
מיתוס 2: אוקי, אבל בפועל על ידי חברותם
במועצה מצב זכויות האדם באותן מדינות משתפר.
עובדות: טעות. לוב נבחרה למועצת
זכויות האדם בשנת 2011 אבל זה לא מנע מקדאפי לרצוח את אזרחיו. מכאן, מצב זכויות
האדם בלוב לא השתפר הודות לחברותה במועצה.
ואכן,
בחירתן של מדינות המפרות באופן עקבי את זכויות אזרחיהם למועצה שולח מסר הפוך
לחלוטין. סין לדוגמא היא המדינה היחידה המחזיקה חתן פרס נובל לשלום, ליו שיאובו,
מאחורי סורג ובריח וזה לא מנע ממנה לזכות במושב במועצה בשנת 2013. ההפך הוא הנכון –
במקום לשפר את מצב זכויות האדם השתמשה סין בבחירתה למטרות פרופגנדה. המשנה לנציג הסיני
הקבוע באו"ם, וואנג מין, הצהיר כי
"הממשל הסיני רואה חשיבות גדולה בקידום ושמירה על זכויות האדם. הוא הביא להישגים
מרשימים וקידם במרץ רב שיתופי פעולה בינלאומיים בתחום זכויות האדם". על ידי
בחירתה של סין שולח העולם מסר כי מצב זכויות האדם במדינה מספק וכי המאבק בדרכי שלום
של שיאובו ואסירים פולטים נוספים הוא עקר.
זאת ועוד,
כאשר מפרי זכויות אדם הופכים לחברים במועצה, המעשים שלהם נוטים להרעה ואף לחתור
תחת ההתקדמות שהושגה עד אז. בין האסטרטגיות שהם משתמשים בהן ניתן למצוא הגנה על
מפרי זכויות אדם מפני ביקורת, קידום החלטות הפוגעות ומחלישות את הכרזת זכויות האדם
הבינלאומית, ניסיון לנהל את משרד הנציב העליון לזכויות אדם ואת מנגנון 'הנוהלים
המיוחדים', וצמצום מרחב החברה האזרחית.
מיתוס 3: אבל מה אתה רוצה שיקרה? מועצת
זכויות האדם לא יכולה להיות מורכבת מדמוקרטיות בלבד...
עובדות: לא. אנו לא מבקשים שמועצת
זכויות אדם תורכב מדמוקרטיות נורדיות בלבד, אלא מועצה שחבריה יעמדו בסטנדרטים מינימליים
של זכויות אדם. מדינות אלו יוסיפו ערך למועצה וחברותן תשמש להן כתמריץ להמשיך לקדם
ולהגן על זכויות האדם בשטחן. מלבד המדינות הדמוקרטיות יש בעולם מספר גדול של
מדינות המבקשות בכנות לשפר את מצב זכויות האדם שלהן.
יש קבוצה
קטנה של מדינות הדורסות באופן עקבי את זכויות האדם של אזרחיהן, בניהן סין, קובה,
רוסיה, ערב הסעודית, זימבבואה, איראן, סודאן, סוריה וצפון קוריאה, מדינות שחברותן
במועצה מהווה איום על המוסד ומטרותיו.
מדינות אלו משתמשות לדוגמא בביקורת התקופתית האוניבסאלית [UPR] למטרות פרופגנדה. הן דואגות כי בנות בריתן ישבחו את הדו"ח שכתבו ואת יישומו, ומשתמשות בארגונים-לא ממשלתיים-ממשלתיים [GONGO - Government Organized Non-governmental Organizations] על מנת ליצור תמונת שווא של חברה אזרחית פעילה המורכבת מאזרחים בעלי זכויות. אלו הן סוג המדינות שמקימי המועצה סברו כי אין להן מקום במועצת זכויות האדם של האו"ם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה