נאום מנכ"ל UN Watch הלל נוייר, בפני המועצה ה-19 לזכויות אדם של האו"ם, במסגרת הדיון בנושא "מצב זכויות האדם בפלסטין ובשטחים ערביים כבושים נוספים"
החל מלפני שלוש שנים בטהרן, ומשם
בהתפשטות בשנה האחרונה מטוניס לכיכר תחריר, ובהמשך לחמה, חומס ודר א-זור, מיליוני
צעירים התמודדו בגבורה מול התעללות בהגנה על זכויותיהם; זאת על מנת לקרוא, לאחר
עשורים ארוכים של דיכוי, שחיתות ורשע, לכבוד ולחופש.
בזמן שהם מנסים להשתחרר משרשראות השעבוד, רבים מרימים את ראשם
ושואלים: איפה היו כל מדינות העולם? איפה היה האו"ם במשך כל אותן שנים בהן
הוחזקנו בבתי כלא על ידי בריונים תוך התעלמות בוטה מזכויות האדם שלנו?
לנוער האמיץ והאידאליסטי הזה אנו חייבים לומר את האמת. אנו חייבים
לומר להם בכל הכנות: לצערנו, המדיניות הבינלאומית היתה התעלמות מסבלכם.
אנו חייבים לומר להם: למרות משימתו המוצהרת של האו"ם להגן על
זכויות אדם, כאשר ניצבות לנגד עיניו הפרות בוטות של זכויות אדם על ידי קאדפי בלוב,
אסד בסוריה, מובארכ במצרים ואחרים, מדיניות האו"ם ומדיניות המועצה הזאת היא
להסתכל הצידה.
אכן, עד האביב הערבי, מועצת זכויות האדם לא התייחסה להפרות על ידי
ממשלות אלו, ולו בהחלטה אחת, חקירה או ישיבה דחופה.
אנו חייבים לומר להם, שאף חמור מכך, המדיניות שאימצה המועצה לזכויות
אדם, ישיבה אחר ישיבה, איפשרה לממשלות אלו לפעול ולהחשב כמובילות בכיבוד זכויות
אדם. ב-2003 נבחרה לוב בראשות קאדפי לראשות המועצה. ב-2010 נבחרה לוב שוב כחברה
במועצה.
הנושא שעל סדר היום היום, היחיד שמכוון כלפי מדינה ספציפית ויחידה,
ישראל, הינו דוגמה חיה למדיניות הבלתי הגיונית ובלתי מוסרית של המועצה.
במשך עשרות שנים, בזמן שאלפים עונו בלוב, סוריה ומצרים, ישראל היתה המדינה
היחידה במרכזו של נושא שלם לדיון במועצה. במסגרת דיון זה, המדינות שהציעו את
ההחלטות והאשימו את ישראל בהפרות למיניהן, היו לא אחרות מאשר המדינות המפרות
בעצמן.
ועדיין, למרות כל מאורעות השנה האחרונה, למרות ההכרה הפתאומית בכך שמאות מיליוני בני אדם סובלים מהתעללות מממשלותיהם, המועצה הזאת זה עתה חידשה את הפריט הקבוע לסדר היום בעניין ישראל.
המועצה החליטה שאין צורך בדיון בנושא המוקדש כולו לעניין סוריה,
אירן, לוב, ערב הסעודית או כל מדינה אחרת במזרח התיכון, או בעולם כולו, למעשה. רק
ישראל.
אז היום אנחנו שואלים: מה היה קורה אילו...?
מה היה קורה אילו העולם, האו"ם, המועצה היו מפנים את הזרקור
להפרות הבוטות של הדיקטטורים במזרח התיכון? מה היה קורה אילו, במהלך העשורים
האחרונים, היו נחשפות מערכות הדיכוי של הרודנים הללו, אילו היו מסירים מעליהים את מעטה
הלגיטימיות הבינלאומית, אילו היה מופעל עליהם לחץ בינלאומי?האם הם עדיין היו בשלטון?
האם הנשיא אסד היה נשאר עדיין בשלטון? האם הוא עדיין היה רוצח את אזרחי מדינתו
היום?
תודה רבה, אדוני הנשיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה