ניו יורק דיילי ניוז: פעיל זכויות אדם איראני יציג היום את עדותו בועידה של ארגון UN Watch, כיצד "משטר אחמאדניג'אד כלא, עינה ואנס אותי".
מאת: איברהים מהטארי.
תרגום: UN Watch
נזרקתי לכלא, נאנסתי, עונתי והושארתי למות בצד הרחוב -הכל על כך שהעזתי
להתנגד למועמדותו לנשיאות של מחמוד אחדיניג'אד במדינתי, איראן.
הדיכוי שעברתי הוא סימן לחולשתו של המשטר האיראני, דבר שהקהילה הבינלאומית
חייבת לבחון במסגרת הדיון בעניין איראן שנערך השבוע בפעם הראשונה במועצת
האו"ם לזכויות אדם.
על מנת לשתף את סיפורי עם העולם, וכדי לעודד אומות לנקוט בכל אמצעי אפשרי על
מנת לעצור משטר שמחסל את בניו ובנותיו, אעיד ביום שלישי בועידה של קורבנות התעללות
המציגים את סיפורם, המתקיימת במקביל לדיון באו"ם.
בפני המדינות החברות באו"ם עומדת ההחלטה אם לחדש את המנדט של החוקר
המיוחד בעניין החמרת מצב זכויות האדם באיראן. למרבה הצער, הגוף הבינלאומי הבכיר
ביותר בעניין זכויות אדם העלים עין מההפרות החמורות של המשטר בתקופה הקריטית
ב-2009. אולם, סוף סוף נעשה מעשה במרץ האחרון. מועצת האו"ם לזכויות אדם הוסיפה,
לראשונה, את איראן לרשימת המדינות עליהן היא מפקחת, ומינתה את אחמד שאהיד, שר החוץ
לשעבר של המלדיביים, למפקח עצמאי לתקופת כהונה של שנה.
למרות זאת, לצערי, המסר שנשלח בשנה שעברה לטהרן טושטש על ידי העובדה שרק 22
מתוך 47 המדינות החברות במועצה הצביעו בעד המינוי (7 התנגדו, 14 נמנעו ו-3 נעדרו
מההצבעה, ומדינה אחת – לוב לא הורשתה להצביע היות וחברותה במועצה הושעתה).
השבוע, בפעם הראשונה שאהיד ימסור דיווח בפני המועצה. המדינות החברות חייבות
לוודא שזו לא תהיה גם הפעם האחרונה, בכך שיחדשו את המנדט שלו, והפעם – ברוב מכריע
שיישמע ברחבי העולם כולו.
חשיפת ההפרות באיראן לעיני העולם מזכירה למשטר שהוא אינו משטה איש בשקריו
והטפותיו הצבועות על מוסר וצדק.
קשה לי לספר את סיפורי, אך ברור לי שאילולא אספר אותו, ואילמלא אנשים טובים
יקשיבו וינקטו בפעולה – מאות ואלפי אזרחים איראנים כמוני יסבלו ממאסר שרירותי,
ניצול והתעללות.
לכן, החלטתי לעלות על הבמה השבוע בועידת ז'נבה לזכויות אדם ודמוקרטיה,
הנתמכת על ידי ה-UN Watch ו-20 ארגוני
זכויות אדם לא-ממשלתיים נוספים, בה יופיעו פעילי זכויות אדם שנפלו קורבנות לכליאה ולמעשי
דיכוי.
ב-2009 עבדתי על הקמפיין הנשיאותי של מיר חוסיין מוסבי, לשעבר ראש הממשלה
הרפורמיסטי, במטרה להחדיר מוסר לממשל האיראני. לאחר המחטף של הבחירות על ידי המשטר,
ניהלתי בלוג בו הפצתי מידע על צעדות המחאה.
בעקבות זאת, באוגוסט באותה שנה משמרות המהפכה האיראניים חטפו אותי תחת איומי
אקדח. הועברתי לכלא סודי במקום כלשהו במזרח טהרן, לידיהם הסאדיסטיות של נציגי
המשטר.
העובדה שעברתי עינויים תועדה. בדרך כלל, כאשר בתי חולים מטפלים בקורבנות המשטר
שעברו עינויים, הם נמנעים מניהול תיק רפואי. אך במקרה שלי, הזוג הצעיר שמצא אותי מוכה
ושוטת דם, הניח שפשוט נשדדתי. לאחר שהבינו בבית החולים שהייתי בכלא התיק הרפואי
שלי נעלם, אך הצלחתי לשמור עותק שלו ובכך להפוך לאחד האיראנים היחידים שברשותם
תיעוד רשמי לעינויים שעברו.
אפיץ עותקים של המסמכים המדוברים בועידה, בה קורבנות פעילים אחרים מהעולם
כולו יבקשו כי מועצת האו"ם לזכויות אדם תשמע את סיפורי הזוועות שלהם. בתיק
הרפואי שלי ניתן למצוא תיעוד לכוויות מסיגריות על כל גופי, חבלות ופצעים מהכאות באמצעות
מוטות ברזל וחפצים אחרים, סימני הצלפות וחבלות עמוקות על ידיי ורגליי. המסמך גם
מאשר שעברתי מעשה שמכונה באיראן "תרוז", שבוצע באמצעות מקל – אך איני
זוכר הרבה מעצם המעשה כיוון שאיבדתי את הכרתי מיד. כה רב היה הסבל. העולם המערבי
מכיר את המעשה הזה בשם אחר: אונס.
איראן מכחישה ביצוע מעשי אלימות מינית או עינויים כלפי האסירים שלה. אך אני
אעיד, מנסיון כואב ומבוסס, שזהו שקר.
החוקרים תיעדו במצלמת וידאו בזמן שביקשו ממני להודות בחתימתי כי
"עבדתי עם רשתות פייסבוק". מיד לאחר שכיבו את המצלמות, החלו העינויים.
ככל שהימים חלפו,המצלמה היתה כבויה יותר מאשר היתה דלוקה, עד אשר התמוטטטתי
מההתעללויות. החוקרים כנראה חשבו שמתתי ולכן הוציאו אותי מהכלא וזרקו אותי בתעלה
בפאתי טהרן. זמן קצר לאחר מכן, ברחתי מהמדינה לטורקיה. שם, בשלהי 2009, אדם דובר
פרסית הופיע והזהיר אותי בלחישה לשמור על שתיקה בקשר למעשי האלימות שעברתי. למרות זאת, בחרתי לספר
את סיפורי במספר פורומים ציבוריים.
הרפובליקה האיסלמית של איראן כבר מזמן אינה רפובליקה ואינה איסלאמית. המשטר
במעשיו הפך חברים כמוני למתנגדים.
למען העם האיראני, אני מבקש ממועצת האו"ם לזכויות אדם, לא רק לחדש את
הפיקוח והביקורת על הפרותיה של איראן, אך גם לעשות זאת ברוב מוחץ.
מהטארי הינו פעיל זכויות אדם איראני המתתגורר בפריז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה