יום שלישי, 14 בינואר 2014

פאנל זכויות אדם באקדמיה לדיפלומטיה בוינה

UN Watch בשיתוף עם ארגון UN Women (הוועדה הלאומית באוסטריה), הוועדה לארגונים לא-ממשלתיים של וינה בנושא מעמד האישה והאקדמיה לדיפלומטיה של וינה קיימו לאחרונה כנס זכויות אדם שנתן במה למתנגדי משטר מקובה, איראן ומאוריטניה. האירוע, שהתקיים ביום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, סוקר על ידי סוכנות ידיעות אוסטרית, עליה מבוסס המאמר הבא (למקור בגרמנית לחצו כאן). 

כנס זכויות האדם של UN Watch באקדמיה לדיפלומטיה של וינה. (משמאל לימין) מתנגד המשטר אבידינה מרזואו [Abidine Merzough] ממאוריטניה, מגישת הפאנל מרטה הלפרט [Marta Halpert], ומתנגדות המשטר מארינה נמאט [Marina Nemat] מאיראן, ורוזה מריה פאיה [Rosa Maria Paya] מקובה. 
 
מארינה נמאט: "הנהגת טהראן היא זאב בעור כבש"

שלושה מתנגדי משטר ואקטיביסטים למען זכויות הנשים מאיראן, מאוריטניה וקובה מציירים תמונה עגומה של מולדתם.

וינה, 26 בנובמבר 2013 – לסופרת והאקטיביסטית האיראנית לזכויות אדם מארינה נמאט [Marina Nemat] יש מעט מאוד ביטחון בנשיא החדש חסן רוחאני, אותו היא חוששת כי המערב רואה כמתון ופייסני, בייחוד אחרי ההסכמים האחרונים סביב מחלוקת הגרעין.

"ההנהגה האיראנית מנסה להציג פנים מתונות", אומרת נמאט בערב יום שני בכנס לזכויות אדם שאורגן על ידי הארגון הלא ממשלתי UN Watch היושב בג'נבה. הפאנל, "שלושה מתנגדי משטר, שלוש מדינות", התקיים במהלך היום הבינלאומי של האו"ם למאבק באלימות נגד נשים. 

"ההנהגה האיראנית רוצה שהקהילה הבינלאומית תסיר את הסנקציות על מנת להקל על האוכלוסייה האיראנית", אומרת נמאט ומסופיה כי למרות זאת "השינוי חייב לבוא מבפנים". 


המולות היום דואגים רק ל"כסף ועוצמה"

מתנגדת המשטר האיראנית מארינה נמאט עם יו"ר UN Watch לסיוע בינלאומי סיליה מיקוניק [Celia Michonik].

לפי נמאט, שעם פרוץ המהפכה באיראן נכלאה בהיותה בת 16 ועונתה במשך שנתיים בכלא האיראני 'אווין', המולות השולטים במדינה כיום אובססיביים לשני דברים בלבד "כסף ועוצמה". 

נמאט, נוצרייה איראנית, ביקשה מקלט וכעת מתגוררת בקנדה, ואין בה הרבה תקווה לאלו שהשאירה מאחור.
רוחאני הוא איש שיביא שינויים? נמאט אינה מאמינה בכך: "אותם אנשים נמצאים בשלטון, הם רק עטו על עצמם פנים שונות". 

כאשר המהפכה גירשה את השאה, רוב האיראנים לא ידעו מה המשמעות של "רפובליקה איראנית", נזכרת נמאט. האנשים קיוו לדמוקרטיה, "אבל דמוקרטיה לא קורת מעצמה". נמאט נכלאה באשמה כי היא ביקרה את מנהיג המהפכה האיתוללה ח'ומייני. 

בכלא, עינויים משמעם "לרצוח את הנפש", מתארת נמאט, שהייתה קורבן להתעללות מינית. נמאט שוחררה לבסוף רק לאחר שהסכימה להינשא לאחד השומרים ולהמיר את דתה לאסלאם. בשנת 1991 היא הצליחה לברוח לקנדה, שם היא מתגוררת היום. ספרה "אסירה בטהראן" זכה להצלחה גדולה. "השתיקה הורגת, השתיקה היא הנשק להשמדה ההמונית", אמרה. 


מאוריטניה: ילדים נולדים לעבדות

אבידינה מרזואו ממאוריטניה. 

הפאנל שפך אור גם על דריסת זכויות האדם הנוראית המתרחשת במאוריטניה, וזאת דרך חוויותיו של מתנגד השלטון אבידינה מרזואו [Abidine Merzough], בנו של עבד משוחרר המתגורר כעת בגרמניה.

"הרפובליקה האסלאמית של מאוריטניה ניצבת במקום הראשון בעבדות", אמר מרזואו. הקבוצה האתנית באידהן [Baydhan] מונה כ-25 אחוז מהאוכלוסייה ו"בעלת מונופול על הכוח". הבאידהן, שהם ערבים במוצאם, שיעבדו עת רוב האוכלוסייה האפריקאית השחורה והנהיגו שלטון המבוסס על פרשנות החוק האסלאמי שבאופן ייחודי מתירה עבדות. 

הקורבנות המרכזיים במאוריטניה הם הילדים, ובמיוחד נערות צעירות. "ילדים נולדים לעבדות", מסביר מרזואו.
האקטיביסט תיאר את חוסר התקווה של ילדות הנאנסות על ידי "מעסיקיהן" ושאינן זוכות לשום עזרה מצד המשטרה. מרזואו מאשים את האיסלאמיזציה היחסית חדשה של מדינתו, בה אל-קעידה מגייס אפריקנים רבים להילחם. 


קובה: מדינת אפליה

פעילת זכויות האדם הקובאנית רוזה פאייה [Rosa Paya]. 

אקטיביסטית נוספת שלקחה חלק בפאנל הייתה רוזה מריה פאייה אקוודו, ביתו של מתנגד המשטר הנודע ותומך הדמוקרטיה אוסוואלדו פאייה [Oswaldo Paya] שנהרג בשנת 2012 בתאונת דרכים תחת סיבות מסתוריות. היום, רוזה ממשיכה את דרכו של אביה, שהקים את תנוער השחרור הנוצרית-דמוקרטית ושזכה בפרס סחרוב לזכויות אדם.

"בקובה, יש סוגים רבים של אפליה", אמרה פאייה, שמתגוררת כעת בארה"ב עם אימה ואחיה. הגישה לאינטרנט אינה חופשית, סטודנטים חשופים בכל עת להרחקה מאוניברסיטאות, וחברות פרטיות נסגרות באופן פתאומי ומפתיע.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה