ניצחון היסטורי: עשורים של נידוי הסתיימו בקבלתה של ישראל לקבוצה אזורית באו"ם

למעלה אלינור רוזוולט ורנה קאסן – מהוגי ההכרזה הבינלאומית בדבר זכויות האדם, ומבין תומכיה הגדולים של ישראל – מחייכים.

היום, כשהעולם מציין 65 שנה להכרזה הבינלאומית בדבר זכויות האדם, יכולה ישראל לראשונה לציין את יום זכויות האדם העולמי כמדינה בעלת מעמד שווה של חברה בארגון אזורי במועצת זכויות האדם של האו"ם. חברות זו תעניק לישראל את היכולת הבסיסית להשתתף בדיונים והתייעצויות במועצה, ותאפשר לה לקחת חלק בתהליך ההתמודדות לחברות כמו כל מדינה אחרת.

אחרי עשורים של אפליה - וחודשים של משא ומתן מתוח עם מדינות האיחוד האירופאי – התקבלה ישראל בתחילת דצמבר לאחת מהקבוצות האזוריות של המועצה, קבוצת מדינות המערב ומדינות נוספות [WEOG].

הצטרפותה של ישראל סותם את הגולל על אחד ממקרי אי הצדק הקשים ביחסיה עם האו"ם, שלמרבה הצער היה רק אחד מהאופנים בו מופלת המדינה היהודית על בסיס קבוע על ידי הגוף העולמי.

בכיר או"ם נוסף בתחום זכויות האדם היכול לחייך עכשיו הוא הנציב העליון המנוח סרחיו דה מלו, אשר נרצח בעיראק בשנת 2003.

שלא כמו היורשת שלו, הנציבה הנוכחית נאבי פילאי, דה מלו התנגד לאפלייתה של ישראל באו"ם ואף הצטרף למאבק של UN Watch בג'נבה, שם דחף הארגון לקבלתה של ישראל לאחת מהקבוצות האזוריות.

מאז הקמתנו לפני 20 שנה, UN Watch נלחמה ללא לאות לקבלתה של ישראל לקבוצת המדינות המערביות. דרך מאות פגישות עם דיפלומטים ובכירים שונים קידמנו את הנושא בג'נבה, פריז, לונדון, ברלין, ניו יורק ועוד.

UN Watch חיבר את המסמך המשפטי הסופי שהציג את טענותיה של ישראל להצטרפות לקבוצת WEOG; ניהל קמפיין להעלאת מודעות הציבור בנושא, בין היתר דרך פרסומים בעיתון הראלד טריביון הבינלאומי; הקים עצומה גלובאלית שהביאה לשליחת מאות הודעות לשרת החוץ של האיחוד האירופאי קתרין אשטון; ושב והעלה את הנושא דרך מאות הצהרות באו"ם, מאמרי דעה ונאומים פומביים.

ההתמדה, החריצות והאמונה השתלמו בתחילת החודש כשהמטרה הושגה.

UN Watch חולק כבוד מיוחד לדיפלומטים המסורים מקנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה, ארה"ב, אוסטרליה, וכמובן מישראל, שהיו שחקני מפתח בהשגת הניצחון הדיפלומטי.

ועולה השאלה – האם צעד משמעותי זה מסמל את הסוף להפליה לרעה של ישראל באו"ם, ובמיוחד במועצת זכויות האדם של האו"ם?

רחוק מכך.

ראשית, לא היה זה האו"ם או המועצה שקיבלה את ישראל בשבוע שעבר, אלא קבוצה של דמוקרטיות מערביות. הקבוצה האזורית שהייתה אמורה לקבל את ישראל תחת החלוקה הגאוגרפית הנהוגה באו"ם היא כמובן זו של המדינות האסייתיות. אבל מונעים משנאה ורוע לב, מדינות ערב כמו ערב הסעודית וסוריה, והמדינות האסלאמיות כמו איראן ופקיסטן, אסרו על המדינה היהודית לממש את זכותה הבסיסית להשתתף במועצה כמדינה ריבונית שוות מעמד. ולהוסיף חטא על פשע – אף גורם בכיר באו"ם מעולם לא גינה את המדינות האסייתיות על הקנאות הדיפלומטית שלהן.

שנית, האו"ם בכללותו ממשיך להיות מורעל בעמדות אנטי-ישראליות. המחשה ברורה לכך ניתן לראות בגינויים שהוציא מזכ"ל האו"ם בשנה החולפת – 21 גינויים נגד ישראל, ורק 4 גינויים נגד כל שאר העולם, יחד.

בנוסף, מועצת זכויות האדם ממשיכה במשוא פנים כלפי ישראל על ידי נושא האג'נדה 10 שהוא במהותו אנטי-ישראלי ומתקיים בכל אחת ממושבי המועצה, 3 פעמים בשנה. המועצה באופן לא פרופורציונאלי וחד צדדי ממשיכה לשים את ישראל ליעד למתקפות דרך החלטות, ישיבות חירום ומשלחות למציאת האמת. וריצ'ארד פאלק, המומחה הקבוע לפלסטין ותומך חמאס נלהב, ממשיך ב"מלחמת הלגיטימציה" עליה הכריז נגד המדינה היהודית.

היום, בזמן שאנו חוגגים ניצחון היסטורי נגד אי-שיווין, קנאות ואפליה, עלינו לשוב ולחזק את מחויבותנו למאבק – כפי שעשו אלינור רוזוולט, רנה קאסן וסחריו דה מלו – נגד מעשי האפליה הבוטים שעוד מתקיימים.

___

מהארכיון: מאבקה של UN watch בעשרים שנה האחרונות להצטרפות ישראל ל- WEOG

•  "מבודדת משאר העולם: ישראל נענשת כתוצאה משיטת הבלוקים הגאוגרפים של האו"ם, אומר ראש UN Watch", מאמר דעה של מקים UN Watch מוריס אברהם, 1995  The Geneva Post. 

•  "הסטת סוכנויות האו"ם נגד ישראל פוגע באו"ם עצמו", מאמר דעה של יו"ר UN Watch אלפרד ה. מוזס בהראלד טריביון הבינלאומי, ינואר 2002.

• תקציר משפטי של UN watch, ינואר 1996 (למסמך המלא בגרסת PDF).

___

האו"ם, ישראל וה-WEOG 
משנת 1947 ועד ימינו

1947 – האו"ם מצביע על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית

1949 – האו"ם מכיר בישראל כמדינה חברה

1957 – האו"ם מתחיל להקצות תפקידים וחברויות לפי קבוצות אזוריות. ככל שמערכת הקבוצות מתפתחת כך ישראל מודרת יותר.

1996 – UN watch מוציא את המסמך המשפטי הראשון הקורא לקבלתה של ישראל בקבוצת מדינות המערב.

2000 – UN Watch מפרסם מודעה בהראלד טריביון הבינלאומי הקורא להכללתה של ישראל בקבוצת המדינות המערביות.

2000 – ישראל מתקבלת כחברה זמנית בקבוצת המדינות המערביות, בניו-יורק בלבד.

2003 – ישראל מגישה בקשה רשמית להצטרף לקבוצת המדינות המערביות בוועדת זכויות האדם של האו"ם בג'נבה.

2003 – סרחיו דה מלו, הנציב העליון של האו"ם בנושא זכויות אדם, מפציר בקבוצת המדינות המערביות לקבל את ישראל. זמן קצת אחרי הוא נרצח בעיראק.

2005 – מזכ"ל האו"ם קופי-ענאן קורא לקבלתה של ישראל בקבוצה המערבית בג'נבה.

2006 – UN Watch משיק באתר הארגון עצומה אלקטרונית שהוביאה לשליחת מאות הודעות למנהיגי האיחוד האירופאי

2012 – בתגובה להקמת משלחת "מציאת עובדות" נוספות, מקפיאה ישראל את יחסיה עם מועצת זכויות האדם ועם הנציבות העליונה של האו"ם

ינואר 2013 – ישראל דוחה את הופעתה המתוכננת בישיבת הביקורת התקופתית האוניברסלית [UPR] על מצב זכויות האדם בשטחה, וזוכה לביקורות מצד בעלות ברית מערביות

אוקטובר 2013 -  ישראל משתתפת בביקורת UPR לאחר שמדינות המערב מתחייבות לפעול נגד חלק מההטיה האנטי ישראלית של המועצה.

דצמבר 2013 – ישראל מתקבלת באופן רשמי לקבוצת המדינות המערביות WEOG  במועצת זכויות האדם בג'נבה, החל מה-1 בינואר 2014.